איפה אני פוגש את עצמי:
כשהבנתי שהחיים שלי הולכים להשתנות התחלתי לשקוע עמוק במחשבות, איך יהיה? מה יהיה? ככה אני ירגיש כל החיים?
איך אני יבלה עם הילדים שיהיו לי? מה אני יוכל לעשות? לשאלות הללו הצטרפו עוד מהון שאלות אל לאף אחת מהן לא הייתה תשובה לא הצלחתי להדביק תשובה לשאלה. לא משנה כמה חפרתי לא היו לי תשובות חד משמעיות איך החיים שלי הולכים להיות מאותו הרגע, כאן התחלתי להישבר... פה נוכחתי לגלות שלכל אדם יש נקודה שאם ילחצו עליה הרבה הוא ישבר, במקרה שלי החולשה הגדולה שלי היא להיתפס כחלש בעניי הסביבה שלי, הקרובה והרחוקה אפילו הסביבה המתחלפת, מאדם חזק לאדם כאוב, חלש וסובל.
היו רגעים אחריי הניתוח במיוחד בימים הראשונים שהייתי יושב במקלחת תחת זרם המים החמים מסומם ממשככי כאבים ובוכה, אבל בשקט, שלא ישמעו, הכאב הטריד אותי מאוד אבל הייתה לי הבנה שזה הולך להיות אירוע מכונן בחיי, אירוע כזה משמעותי שישנה לי את החיים מהקצה לקצה האמת שצדקתי אני היום במקום אחר, במקום שונה ממה שהייתי אז, וכן עברתי רגעים מפחידים מאוד עם עצמי, בייחוד כשאני פגשתי אותי.
ברגעים קשים, כשאדם מתמודד עם קושי גדול או בעיה גדולה שהוא לא יכול לפתור אותה הוא מתמודד קודם כל עם הכישלון, הכישלון שלו שלא הצליח לפתור את אותה הבעיה.
אני פגשתי את עצמי במקומות האלו של חוסר האונים מול עצמי ומול הכאב שאני חווה, אני מאמין שמי שחווה כאב כרוני כלשהו או סובל מבעיה רפואית אחרת מתמשכת יוכל להזדהות עם הקושי הזה .
ברגעים הקשים האלו שאדם נעמד אל מול עצמו כשהוא כואב מאוד, הוא פוגש דבר מה חדש, מישהו אחר, משהו אחר, הוא משתנה מהקצה לקצה הוא הופך להיות הצל של עצמו, מכונס, בודד, נראה אבל נעלם, נוכח אבל נחבא , ממשי אך ברגע אחד הוא כבר לא קיים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה