לאחרונה חזרתי לתפקוד מלא כמו שאפשר לומר
אחריי שנים ארוכות של ניסיון לחיות את החיים החדשים יצאתי לדרך חדשה ומצאתי עבודה זמנית...
בימים שלפני תחילת העבודה הייתה לי מחשבה שלוותה בעיקר בפחד פחד מהתמודדות עם הכאב עם ההליכה עם הסביבה החדשה אם איך אני יתפקד בתוך חברה אחריי תקופה ארוכה שבודדתי את עצמי אפילו מעצמי... כשנודע לי כי העבודה הולכת להיות מול אנשים, עבודה עם לקוחות נתקפתי בחרדה, חרדה מעצמי מזה שאיבד את עצמו בתקופה הזו... זה מה שחשבתי לפחות חשבתי שיש מישהו אחר בפנים משהו אחר משהו חלש יותר, פגיע האמת שאני מופתע מעצמי כבר כמה ימים שאני יוצא לעבודה ואני מצליח להתגבר על כל מכשול ולא משנה מה עומד בפניי. נכון הכאב פה והוא פה בשביל להישאר ואני בסדר עם זה, סבא שלי פעם אמר לי שכל עוד כואב לו הוא מרגיש שהוא בחיים... חלק נכבד מהחיים הוא כאב, כאב כלשהו וברגע שהוא נפסק זה או שהתגברנו עליו או שאנו מתים, בנתיים אני גובר עליו אבל חש אותו מרגיש אותו והאמת נותן לו מקום, מכיל ומתמודד משתדל לחיות את הרגע יחד איתו מאשר לתת לו להשתלט עליי... אני מזכיר לגוף שיש פה בעל בית אחד וזה אני... ונכון כואב וכואב מאוד אבל שום דבר לא ישבור אותי אני הבטחתי לעצמי שאני לא זוכר לשבר שחוויתי לפני כמה שנים, לא משנה כמה יכאב או כמה כואב... אני חזק מזה נפשית וגופנית....
תגובות
הוסף רשומת תגובה